מי הולך לבית ספר בשביל הלימודים? בד"כ זה לא ממש מעניין.
מה שמעניין זה ההפסקות. השיחות עם החברות והחברים, יחסי החברה, הפינות השונות, הגילוים.
זוכרת בתיכון שיחות עם נערות שפחות הכרתי, מוזיקה בכיתה, פינות עישון והבנה שבאמת
כל אחת ואחד מאיתנו באים ממקום שונה.
זוכרת את החברה שבגיל צעיר, צעיר מדי הלכה עם דן בן אמוץ וחבריו.
ואת זו שהוריה נפטרו שניהם והיא חיה לבד בבית עם עוזרת. זוכרת חברות שהתמודדו עם הורים ניצולי שואה והסיוטים שלהם וכאלו שגרו בדירות קטנטנות עם הרבה ילדים. בהפסקות היו התחלות של קשרים רומנטיים קלילים והתרגשות של אהבות ראשונות.
וכך בהמשך בלימודים הבנתי ולמדתי שהפסקות חשובות לא פחות מהשיעור, לעיתים אף יותר.
בנסיעות אני מרגישה כמו בהפסקה אחת גדולה. אין ממש משימות חשובות שצריך לבצע. אפשר להיות במדיטציה לבד מול הנחל ואחר כך לחזור עם חברה ולספר לה מה הרגשנו ואיזה אסוציאציה עלתה.
אפשר לשבת על יד הבריכה עם בקבוק יין וכמה חברות ולדבר על הכול.
יש בנסיעות גילוי מקומות חדשים , ארצות חדשות, טבע מדהים, כפרים קטנים ומאכלים מקומיים וגם גילוי מקומות בתוכנו, מקומות שרוצים הקשבה וביטוי. גילוי הצורך שלנו לשבת עם חברות, להרגיש בטוח ולדבר.
לפעמים יש זמן והמקום מאפשר יותר טיולים לבד ואז אנחנו עושים lazy Day אשר בו אפשר לעשות הכול לאט, לא למהר לשום מקום ונותן מרחבים למפגשים אחרים.
אפשר לטייל בסביבה בזוגות ובקבוצות קטנות למצוא את החברות המתאימות לאותו רגע. לשתף ברגעים אינטימיים ולחוש רווחה..אותה רווחה ואווריריות שכל כך נחוצה לנו ביום יום.
כל נושא שעולה ומעסיק אותנו יש עוד נשים שחושבות עליו. אנחנו לא יחידות בעולם עם המועקות, הכובד, האכזבות וההתלבטויות.
מהורים מבוגרים ועד ילדים בחו"ל. מנכדים ועד היצירתיות שבתוכנו. כל הנושאים הם אוניברסליים ובכולם אפשר לגעת ולטפל. ולעיתים מספיק לשתף..ואחרי השיתוף נרגיש קלילות, נרגיש חיות , רואים אותנו , שומעים אותנו. אנחנו נוכחות.
רוצות הפסקה גדולה? עם טיולים והפסקת אוכל? זו ההזדמנות...טיול נשים באהבה.
