המלון של פולטי בעצם ג'וליאן

בדרך הארוכה מלונדון לקורנוול משתרעים שדות מטורפים של גידולי חרדל. זה כל כך יפה שזה מצליח לתת פייט לירוק המשגע של אביב אנגלי, אני תוהה למה הדיז'ון נקרא צרפתי כאן הוא נראה אנגלי.

ואז מגיעים לים לאוקיינוס

האטלנטי, אבל כרגע הוא בשיא השפל. זה לא כל כך נעים לראות סירות על החול הבוצי

ממתינות לים שיחזור. כמעט כמו לראות גן סגור.

, לקראת הערב מגיעים למלון, זה לא באמת מלון פולטי מקבל אותנו(כן פולטי ההוא מהסדרה) לא בדיוק אבל בערך, הוא הבעלים ופקיד הקבלה והשף של ארוחת ערב מהאגדות שהכין לנו. בשביל פאי הלימון שלו תאמינו לי שתהרגו מישהו ולו רק לתת לו ביס.

כבר כמעט עשר בלילה ורק עכשיו יורד החושך על הים הנשקף מכל פינה. עוד רגע מקלחת וצלילה לחלומות, קשה שלא ללכת לישון עם חיוך כאשר בכיור המקלחת יש שני ברזים, אחד למים קרים והשני לרותחים. איך אני אמורה לקבל מזה פושרים?..לאלוהים ולפולטי פתרונים. יאללה לישון אני והשחף שלי שנראה לי שאקרא לו אליק..